פרק 36: טינדרלנד מציגה: מדריך שטח לאילוף דרקונים
אבק מלחמה ואבק כוכבים (או: חזרה לטינדרלנד)
כבר תקופה ארוכה שהמילים שלי על "טינדרלנד" מונחות במגירה, צוברות אבק של מציאות אחרת. המלחמה המשתקת הזו שלחה את כולנו להתכנס בבתים, להתחבא מתחת לשמיכות (או בתוך הממ"דים), והפכה מושגים כמו "דייט ראשון" למשהו ששייך לתקופת האבן, או לפחות לעידן הפרה-היסטורי שקדם לחדשות הבלתי פוסקות.
מי בכלל זוכר איך מתלבשים ליציאה, כשבגדי הבית הפכו למדים הרשמיים שלנו? מי מסוגלת לחשוב על סמול-טוק בבר אפלולי, כשהלב דרוך לכל אזעקה?
אבל דווקא עכשיו, בתוך השקט המתוח הזה, הרגשתי שאני חייבת לרענן את המושגים. להוציא מהבוידעם את הגיגי "ימי הטינדרלנד" שלי, לנער מהם את הפיח ולחלוק אותם אתכן שוב. אולי זה נשמע מנותק, אבל אולי זו בעצם ההכנה הכי טובה לימים של "פוסט-מלחמה". הימים שבהם נצא שוב אל האור, ננשום עמוק, ונחזור לחפש קשר, קרבה, ואולי אפילו קצת דרמה אנושית מהסוג הישן והטוב.
אז לפני שנחזור לשדה הקרב האמיתי, בואו נעשה סדר במגדיר הזנים. כי עם כל הכבוד לטילים, הדרקונים של טינדרלנד הם עדיין חיה שצריך לדעת איך לאלף.
מדריך שטח לאילוף דרקונים
מאת: הנסתרת, זואולוגית של פרימטים פנויים-קשר
אוקיי בנות, בואו נשים את הקלפים על השולחן. הפסקנו לחפש נסיכים על סוס לבן בערך באותו זמן שהבנו שסוסים לבנים זה בעיקר המון תחזוקה וריח של אורווה. היום, כשאנחנו פותחות את האפליקציה, אנחנו לא נכנסות לאגדה, אנחנו נכנסות ל"פארק היורה".
ובפרק הזה של "עולם הטבע", נלמד איך להתמודד עם היצור הנפוץ ביותר בטינדרלנד: הדרקון (Maleus Datingus). הם מגיעים בכל הגדלים, עם כל מיני סוגי "אש", וכולם משוכנעים שהם לפחות דרקון המחמד של חאליסי. לפני שאת מנסה לאלף, את חייבת לזהות את הזן. הנה המגדיר המעודכן:
חלק 1: מגדיר הזנים של טינדרלנד
1. הדרקון בהמתנה (או: הדרקון בתחפושת של לטאה) בטינדרלנד יש זן ספציפי של גברים שאפשר לקרוא לו "הדרקון בהמתנה": זה הגבר שמשתמש בך כ"תחנת דלק" לביטחון העצמי שלו. הוא יגיע שפוף, קצת אבוד, יגרום לך לרצות "לאמץ" אותו ולהקשיב לכל הצרות שלו, וברגע שהמיכל שלו מלא, הוא פתאום נזכר שהוא דרקון, מתמלא בתחושת עליונות, ועף משם בנשיפת אש אל היעד הבא.
2. דרקון הקרח (הגרוש/הפרוד הטרי) נראה מבטיח בתמונות, אבל הדייט הראשון הוא בעצם פגישת גישור ללא עורך דין. הוא יספר לך ה-כ-ל על ה"אקסית המפלצתית" שלו ועל כמה הוא "פנוי רגשית" (הוא לא). נשיפת האש שלו היא בעיקר מרירות קרה על מוסד הנישואין.
3. הדרקון הזקן (הרווק המתבצר) גר באותה דירה מאז שנות ה-90. התמונות שלו נלקחו (כנראה) עם פילם. הוא מומחה בתאוריות על למה כל הנשים שפגש עד היום היו "מורכבות מדי". הקשקשים שלו התאבנו מזמן, ואילוף שלו הוא פרויקט ארכיאולוגי, לא רומנטי.
4. דרקון הזיקית (הצייד המקצועי) תמונות מושלמות, משפטי פתיחה מלוטשים. הוא תמיד בנסיעת עסקים ותמיד מנסה לקבוע איתך ל"דרינק ספונטני" ב-23:00. הוא לא דרקון בית, הוא חיית טרף. ה"אש" שלו מגיעה רק אחרי שקיבל את שלו, ענן עשן של גוסטינג.
חלק 2: טכניקות אילוף מתקדמות
עכשיו כשזיהית, איך מאלפים? הנה כמה שיטות שעבדו (או שלא):
מניפולציית האגו: דרקונים הם יצורים עם אגו עצום. תגידי להם שהם מבריקים, שהם מעניינים. זה קונה לך זמן לבדוק אם יש שם באמת משהו מעבר לעשן.
מבחן האמת ה"עירומה": כשאת מרגישה שמישהו מנסה למכור לך סיפור, תשאלי שאלה ישירה וברגישות, בכנות וביושר: "אתה באמת קונה את מה שאתה מוכר?". השתיקה שתבוא אחרי זה תגיד לך הכל.
שיטת ה"לא-על-הגג": אל תהיי ברירת מחדל של אף אחד. שום אישה לא נהנית באמת משבתות על הגג לבד בצללים בזמן שהדרקון שלה מג'נגל את חייו.
דייט חשיפה עצמית: תציעי לדרקון שלך את האתגר האולטימטיבי: דייט אחד ללא שום בגדים של פוזה, תירוצים ושקרים. פשוט להיפגש עם האמת של עצמו. תנסי, זה מזכך (ובדרך כלל יבריח אותם תוך שניות).
ואנקדוטה קטנה לסיום:
בעודי כותבת לכן על דרקונים ואילוף, שמתי לב לתופעה מעניינת: כמעט כל התגובות הנוזפות שאני מקבלת בבלוג ובמסנג'ר מגיעות דווקא מגברים. אף לא אישה אחת הרגישה צורך למחות או לטעון שאני שטחית.
אני מנסה להבין מה עורר אצלם את הצורך הזה לעמוד על הרגליים האחוריות, לשלוף הסברים ותירוצים ולהתעטף במילה הגדולה הזו, "מורכבות". אולי כי האמת הפשוטה, כשהיא מונחת ככה עירומה ובלי פוזה, היא קצת מסנוורת מדי.
אני דווקא יכולה להבין את הלוליינות הזו. באמת. החיים הם לא שחור ולבן, ולפעמים הג'אגלינג הזה בין העולמות, בין המחויבות לריגושים, בין הבית לצללים, הוא הדרך שלהם להחזיק מעמד, לא להתפרק, להרגיש חיים בתוך שגרה שוחקת. זו אמנות הישרדות רגשית שדורשת המון אנרגיה, וקל מאוד להשתמש במושג "מורכבות" כשמישהי מבחוץ מנסה לסכם את הכל בפוסט אחד בבלוג.
אבל אולי, רק אולי, העמידה הזו על הרגליים האחוריות היא לא רק התגוננות, אלא סוג של קריאה להכרה בקושי שלהם. בקושי שבלהיות "הדרקון" שתמיד צריך להפגין כוח, בזמן שבפנים הם בסך הכל רכים וזקוקים לאהבה, מנסים למצוא קצת שקט או אישור.
אז אני לא שופטת, באמת שלא. אני רק מציעה להוריד רגע את הכדורים מהאוויר, להפסיק לג'נגל, ופשוט להתבונן פנימה. ביושר. בלי התירוצים המלומדים על סוגי הבוגדים והפייקים. פשוט להיפגש עם עצמכם לרגע אחד של אמת. תנסו, זה באמת מזכך.
אז מה אתן אומרות? מי הדרקון האחרון שאספתן והאם הוא הפך לנסיך או שנשאר סתם לטאה עם פוזה?
תגובות