פרק 31: מיומנה של יעל-חאליסי: 🔥🔥🔥 !!!DRACARYS@
- 21 בנוב׳ 2025
- זמן קריאה 3 דקות
נמאס לי. פשוט נמאס לי.
אני יושבת בכיסא הברזל (טוב נו, כסא קש חביב שיש בערך בכל מרפסת תל אביבית ממוצעת) ומסתכלת על הנייד. אין אינטרנט. שוב. אין טינדר. אין אינסטגרם. אין אפילו מישהו שיגיב לי "כפרה עלייך" על הסלפי החדש עם דרקון-בייבי. מה זה? ימי הביניים? אלוהים ישמור.
בחוץ, המוזיקה הרגילה. אזעקה. המנגינה הכי מוכרת בממלכה הזאת מאז הרינגטון של משחקי הכס. מה נסגר? שוב טיל? בחייאת, אמא שלכם. בשביל זה עשיתי צמות?
"תקשיב לי טוב, דרוגון," אמרתי לו, בזמן שהוא ניסה לבלוע עורב. זה לא עובד ככה. המציאות הזאת משעממת רצח. אני לא יכולה יותר. אני צריכה אקשן. אני צריכה שואו.
קמתי, לבשתי את השכמייה שלי (שמיכת טלוויזיה עם כיתוב של שר הטבעות 🤣), ועליתי עליו. על דרוגון. החבר הכי טוב שלי. לפחות הוא לא מבקש ממני "אישור התחברות" כל חמש דקות.
יצאנו לדרך.
מעבר ללהבות ולדרמה, יש את הרגע שבו דרוגון דופק חתירה חזקה עם הכנפיים ואנחנו מתנתקים מהאספלט של תל אביב. באותו רגע, יעל הקשישה נעלמת. במקומה עולה יעל-חאליסי המכונה גם הבלתי-נשרפת, אם הדרקונים.
העיר הזו נראית ממעוף הדרקון כמו שטיח של אורות ואנשים שממהרים לשום מקום. אפילו הכבישים נראים פחות פקוקים מפה. פאק , כמה זה יפה.
"תראה את זה," לחשתי לאוזנו של דרוגון בזמן שחתכנו את האוויר מעל דיזנגוף. מתחתנו, העיר נראתה כמו לוח משחק זעיר. "הנה המסעדה שבה ההוא עם הזקן המטופח הסביר לי, בין הביס מהטרטר ללגימה מהיין, שהוא 'פשוט לא בנוי למחויבות'. והנה הבר שבו ההוא התעקש שהוא רק רוצה 'להתמזג' איתי, כאילו היינו שתי טיפות גשם ולא שני אנשים עם רצונות שונים. דרוגון, יקירי, בא לך לשלוח עליהם איזו לשון אש ארוכה? לא משהו שיחריב את העיר, רק צלייה קלה ומדויקת שתשאיר להם סימני חריכה על האגו ותזכיר להם שלא כדאי להתעסק עם יעל-חאליסי. תן להם איזה 'דראקאריס' קטן. לא צריך לשרוף את המועדון, רק להמיס להם את התירוצים המעופשים.
במרחק, עוד יירוט של כיפת ברזל. זיקוקין של עניים. "ככה אתם מנסים להפחיד אותי?" צחקתי.
התקרבנו למגדל עזריאלי. הוא נראה כמו איזה איבר מין של ענק שמישהו ניסה לעצב מחדש.
"אוקיי, דרוגון," אמרתי, והרגשתי את הדם שלי רותח. "תראה להם. לקחתי נשימה עמוקה. עמוקה מאוד. כזו ששמורה רק למי שראתה את כל שמונה העונות של משחקי הכס ועדיין כועסת על הסוף.צרחתי את המילה היחידה שפותרת הכל במזרח התיכון:
🔥🔥🔥"DRACARYS!"🔥🔥🔥
לפחות הפעם, כשהשמיים נצבעו בכתום, זה לא היה בגלל יירוט של המערכת. זה היה בגלל שמישהי פשוט הייתה צריכה לשרוף קצת זמן.
האש יצאה, חזקה, לוהטת, ובעיקר סגולה-ורודה-נוצצת. כי אם כבר לשרוף, אז בסטייל.
הכוח הזה... הוא לא דומה לשום דבר.
זה לא הכוח המזוייף של "לייקים" או של תגובה שנונה באפליקציה שנסגרה. זה כוח גולמי, קדום. כשאני רוכבת עליו, אני מרגישה כל שריר בגב שלו נע מתחתיי, וכל פעימת לב שלו מהדהדת לי בגוף. הרוח מכה לי בפנים, שורפת את שאריות העייפות, ואני מרגישה בלתי מנוצחת.
שם למעלה, מעל מגדלי יו, אני לא צריכה אישור מאף גבר ומאף ממשלה. אני החוק, אני האש, ואני הריבון של המרחב האווירי שבין יפו להרצליה. זה ריגוש שגורם לכל האדרנלין של האזעקות להיראות כמו משחק ילדים.
אבל אז, בדיוק כשאני מתכננת סיבוב ניצחון מעל כיכר המדינה, דרוגון מוציא קול שנשמע יותר כמו פיהוק של גור חתולים ופחות כמו שאגה של מפלצת.
הוא מתחיל לאבד גובה. לא בצלילה הירואית, אלא באנרגיה של מישהו שחזר ממשמרת לילה בנמל.
אני מנסה לעודד אותו, לוחשת לו "דרוגון, חביבי, רק עוד סיבוב אחד מעל הבימה", אבל הבחור גמור.
מסתבר שלא רק אני לא נרדמתי הלילה בגלל הפיצוצים והמחשבות. גם הדרקון שלי סובל מהפרעות שינה. הוא הריץ בראש כל הלילה קרבות נגד כטב"מים דמיוניים, ועכשיו הוא רק רוצה פינה חשוכה וכרית.
אנחנו נוחתים בגינה המשותפת בנחיתה גמלונית, כמעט דורסים את המחסום של החניה. דרוגון פשוט קורס על הדשא, מוציא ענן עשן קטן מהנחיריים שנראה כמו אנחה של ייאוש, ונרדם עוד לפני שהספקתי לרדת מהגב שלו.
ואני? אני עומדת שם, עם השכמייה המפוארת שלי והצמות שקצת התפרקו ברוח, ומביטה בו.
מפח הנפש חותך את האופוריה כמו סכין של שף. לפני רגע הייתי מלכת הדרקונים, חורכת טילים איראניים ורוקדת עם העננים, ועכשיו אני שוב יעל, בגינה מוכת פיח, עם דרקון נוחר שלא מוכן לזוז מילימטר.
הבטתי לכיוון המדרכה. שכן אחד בדיוק יצא עם הכלב שלו, הסתכל על הדרקון הישן, הסתכל עליי, ומלמל: יעל, שוב לא אספת אחריו? 💩
נשמתי עמוק. חאליסי אולי שולטת באש, אבל יעל צריכה עכשיו למצוא דרך לגרור שלושה טון של קשקשים עייפים לממ"ד.
אולי אין לי טינדר, אבל לפחות יש לי דרקון שתופס שתי חניות בטאבו. נראה את הפקח של העירייה מתקרב אליו עם דראקאריס בקנה.
אם תרימו עיניים למעלה מדי פעם, יש מצב שתקלטו אותי משייטת בשמים שלכם. 🐲
תגובות