פרק 19: לורנס איש יפו : אמנזיה או בעיית קשב וריכוז?
- 6 בדצמ׳ 2025
- זמן קריאה 3 דקות
תכירו את לורנס. לורנס בן 69, והוא גר ביפו. מבחינתו, יפו היא לא סתם שכונה בדרום תל אביב - היא הריביירה הצרפתית, טוסקנה וקזבלנקה גם יחד. הוא כל כך גאה בלוקיישן שלו, שהוא טורח לציין שזה "הכי רחוק מתל אביב", כי יפו זה חו"ל. אני, תל אביבית סתמית שכמוני, כבר התחלתי לארוז דרכון.
בתמונה הוא נראה כמו שילוב בין אינדיאנה ג'ונס לרוכב אופנוע במשבר גיל ה-70: כובע הרפתקנים, מעיל עור שחור, ומבט שאומר "ראיתי הכל, אבל אני עדיין לא יודע איך עוברים לעברית".
התקשורת עם לורנס היא חוויה אנתרופולוגית של ממש. בטינדר הוא מתכתב במשפטים שנראים כמו כתב חידה של חמיצר, או פשוט בג'יבריש טהור כי להחליף מקלדת מעברית לאנגלית זה כנראה פרויקט תשתית מורכב מדי עבורו.
כששאלתי אותו איזה סיפור הוא מספר, הוא ענה לי ב: "f,c,h runi vhxyurh "f,c vjhsv ak hux; ci n,h,hvu". תרגום לקהל הרחב (אחרי שפענחתי את המקלדת הלועזית): "כתבתי את הסיפורי כתב החידה של יוסף בן מתתיהו". הבנתם? גם אני לא.
אחרי תקופה של שקט, כשכבר הרגשתי שסל החוויות שלי בטינדרלנד מלא מדי (וונדרלנד זה לא) החלטתי להרים כפפה ולשלוח הודעה בווטסאפ. חשבתי לתומי שגבר בן 69 ש"רוצה לעוף על החיים" יזכור את האישה שהוא שלח לה את מספר הטלפון שלו.
הדיאלוג בווטסאפ היה שיעור מאלף בפסיכולוגיה של הטינדרלנד המצוי:
אמנזיה סלקטיבית: כשכתבתי לו, הוא ענה בשיא הכנות: "לא הבנתי מי את, היכן נפגשנו מתי נאלמת".
חוסר פוקוס כדרך חיים: כשמזכירים לו מי את ("זו יעל"), הוא פתאום "מתחבר" עם "אהה אהה... חחח".
ודובדבן השמנת? הוא קרא לי "יעלושרה". אין לי מושג מי זו יעלושרה, אבל אני מנחשת שהיא חולקת איתי את אותו גורל בזיכרון לטווח קצר של לורנס.
אבל השיא הגיע בסוף. ברגע שהצלחתי סוף סוף לקבל את תשומת הלב שלו, לורנס הודיע לי ש"עכשיו אני יורד לשבת עם חברים בשוק הפשפשים" וסיכם ב"מחר יום חדש".
ומאז? דממה. הלורנס של יפו ירד לדרינק בשוק הפשפשים ופשוט התאדה אל תוך סמטאות האבן. הוא נעלם ולא חזר יותר, משאיר אותי עם שאלה אחת גדולה: מה הוא בכלל רצה ממני מלכתחילה? אולי הוא עדיין שם, בשוק, מנסה להבין איך מחליפים את המקלדת לעברית.
עדכון מהשטח: הדיאלוג האחרון
חשבתי לתומי שסגירת המעגל תגיע עם איזה הסבר קוהרנטי. כתבתי לו תגובה אחרי כמה ימים שהוא עדיין מבלה בשוק הפשפשים.
ערב טוב לורנס. עכשיו הבנת? אין לי כח לליצנים.
מייד ענה: את לא מבינה עד כמה דאך המסרים שלך מאחיקה. שתמצאי מה מהחלומות שבך.. מיטו ( לא שיניתי, מדוייק מהמקור) ואף הוסיף: ומיאו גם
נראה שהמקלדת שלו עברה תאונת שרשרת קשה במיוחד.
עניתי כבר בחוסר סבלנות בולט: 😂 תגיד , יש לך בעיית מקלדת או שפשוט אתה סובל מדמנציה? לא היה לך משפט אחד קוהרנטי , אפילו לא אחד. אה כן, בעצם המיאו קוהרנטי. יאללה, בהצלחה. נקסט!
וסוף סוף הגיע משפט אחד קוהרנטי ללא שגיאות הקלדה , בכל זאת לורנס חייב לומר מילה אחרונה: צודקת........וואו את תוקפנית ברמות עד שזה ממש לא נעים לקרוא את המסרים שלך. חסרת אמונה, נוזפת, מאוכזבת ויאלה קישטה.
מסקנות:
בטינדרלנד, למדתי שיש חוק פיזיקלי חדש: ככל שהגבר משוכנע שהוא גר במדינת חוץ אקזוטית (כמו יפו), כך הזיכרון שלו הופך לטווח קצר יותר. ברגע שענית לו, הפכת מ"יעלושרה" המסתורית למשהו הרבה פחות דחוף מדרינק בשוק הפשפשים. כלומר, לפעמים הדרך הכי מהירה להפוך לבלתי נראית היא פשוט לענות להם.
אז אם את מוצאת את עצמך מתכתבת עם אינדיאנה ג'ונס מקומי ששולח לך הודעות שנראות כמו צופן של המוסד בגלל בעיות מקלדת - אל תתלהבי. הוא לא באמת רוצה לעוף איתך על החיים, הוא פשוט מחפש מישהי שתעזור לו לפענח מה הוא עצמו כתב.
בסוף, הגברים האלה הם כמו הודעת וואטסאפ שנשלחה בטעות בג'יבריש: מביכים, לא מובנים, וגורמים לך להבין שפענוח צופן האניגמה קטן עלייך לעומת הניסיון להבין מה לורנס היפואי רצה מחייך. כשגבר בן 70 מתחיל לילל לך בווטסאפ במקום לנהל שיחה, את מבינה שטינדרלנד היא לא רק סדום ועמורה , היא גן חיות פסיכדלי.
בשלב הזה את פשוט מרימה ידיים, מוחקת את ה"מיאו" מהזיכרון, וממשיכה לחפש את הריטריט האולטימטיבי שבו תפגשי נסיך על סוס לבן ( או לפחות חמור חמוד שנוער באופן קוהרנטי ובעברית תקנית).
תגובות