פרק 12: יוסי מהנגב: השחקן ומודל הטוויגי

אחרי הצבים והמשוררים המיוסרים, הגיע הזמן לקצת תרבות. תיאטרון, רבותי. תיאטרון. הפעם עלה בחכתי יוסי. שחקן (חובב, אבל עם נשמה של הבימה), גבר נאה, בן 72, שמור היטב. הייתה רק בעיה קטנה אחת, זעירה, מיקרוסקופית: הוא חי אי שם בנגב, במדבר.

עכשיו, תבינו. אני התחלתי את המסע הזה עם חוק ברזל של 3 ק"מ רדיוס. במונחים שלי, הנגב זה כמו מערכת שמש אחרת. צריך דרכון, חיסונים ומיכל מלא של דלק. אבל יוסי? יוסי ידע לדבר. היו לנו שיחות טלפון מרתקות. הוא היה אינטליגנט, חם, עוטף. הוא הזמין אותי לארוחת ערב במדבר הדרומי. ואני, שמאסה בגברים מהשרון שמתקמצנים על קפה, החלטתי להיות הרפתקנית. עשיתי פן, ארזתי תיק קטן (לכל צרה שלא תבוא, או דווקא לכל עונג שיבוא), והודעתי לדקלה שאני יורדת דרומה.

המערכה הראשונה: אזהרת מסע (ודקלה הפולנייה)

סיפרתי לחברות שלי למסעותיי בטינדרלנד, שהיום אני נוסעת לנגב. סיפרתי שהוא הזמין אותי אליו והחלטתי שאני מספיק הרפתקנית ושאפילו עשיתי פן לכבודו 🤪. דקלה, כהרגלה בקודש, תפקדה כקצינת הביטחון והמוסר של האירוע ומיד כתבה לי: "מורידה אותך לקרקע המציאות - הכל יכול לקרות. הכי טוב לא להיכנס לבית ומיטה של אדם זר... 50% סיכוי שהאדם שפגשת הוא אדם שיזיק לך". בום! היא צדקה, כמובן. אבל כשיש לך פן מושלם ותקווה בלב, מי מקשיב לסטטיסטיקה על רוצחים סדרתיים? 

נסעתי.

המערכה השנייה: לילה בנגב (וכלבים)

הגעתי.

הוא היה ג'נטלמן. המסעדה הייתה מצוינת.  והוא? הוא היה גברי, חתיך לגילו, והיה לו כלב מתוק שכבש אותי מיד (תמיד הכלבים, תמיד). הערב זרם. העייפות הכריעה, והחלטתי להישאר. דקלה הזהירה: "ל-99% מהגברים יורדים המשיכה והעניין ברגע שהם כובשים". אבל באותו לילה? שום דבר לא ירד. להפך. היה לילה... וואו. פתאום היה שם מישהו שידע לגעת, שידע להשביע. הרגשתי הכי פתוחה ונעימה איתו. בבוקר כתבתי לדקלה: "ווי ווי... איזה לילה... אי אפשר היה לעמוד מנגד..🫣. הכי טוב ביי פאר מזה שנים."

חזרתי הביתה בעננים. הוא המשיך לחזר. הוא הגיע אלי לתל אביב. בילינו יחד עוד לילה נפלא. הוא החמיא, הוא ליטף, הוא אמר כמה טוב לו איתי. הרגשתי שפיצחתי את השיטה. אז מה אם הוא גר בנגב? בשביל סקס כזה שווה לטוס לחלל גם. 

המערכה השלישית: רומא לא מחכה ליוסי

ואז נסעתי לרומא. טיול יום הולדת עם שירה. חגגתי את החיים, את החופש, ובעיקר את הירידה במשקל. 

לא ממש סיפרתי אבל בשנה האחרונה אחרי עליה מסחררת במשקל עקב הפסקת הזרקת ניקוטין לריאות, חל מפנה. החלטתי שזה לא בריא ( ואולי גם בעייתי קצת למצוא אהבה ) ונקטתי בגישה חדשה. אני מתנפלת על זה ויורדת במשקל, מתעמלת ומה לא. הרגשתי נהדר. קניתי את כל יוניקלו, הרגשתי קלילה, יפה ונחשקת. חזרתי לארץ מלאת אנרגיות. 

המערכה הרביעית: מודל הטוויגי והנפילה

בשיחת טלפון עם יוסי, פלטתי בהתלהבות: "כשתבוא לתל אביב, תביא את הכלב המתוק שלך!" כבר דמיינתי אותנו מטיילים בשדרה, זוג יפה ובוגר עם כלב מתוק. ואז הגיעה השתיקה. ואחריה הגמגום.

הוא לא נשמע כמו המאהב הנלהב מלפני שבוע. הוא נשמע כמו פקיד שומה שמנסה להסביר למה לא מגיע לך החזר מס. "תשמעי... את מתוקה... ובלה בלה בלה... אבל אני לא בטוח שתהיה לנו זוגיות... המרחק וכו'..." הרגשתי שמשהו מסריח. זה לא המרחק. הרי הוא כבר נסע את המרחק הזה כשהיה לו אינטרס. לחצתי. "יוסי, זה קשור למראה? למשקל?" והוא, בגמגום מביך של גבר שנתפס עם המכנסיים למטה (ולא בקטע טוב), הודה. כן. יש לו "שריטה". הוא מחפש מודל של רזות. טוויגי. הוא מחפש אישה שתיראה כמו נערה בת 16, למרות שהוא עצמו נושק ל-72.

באותו רגע, משהו בי עשה "קליק". אבל לא קליק של עלבון, אלא קליק של התפכחות משעשעת. אני, יעל, אישה עסיסית, שופעת וחכמה צריכה להתנצל בפני פנסיונר מהנגב שאני לא מידה 34?

המונולוג הפנימי (והמציאות החיצונית)

סיימנו את השיחה בנימוס צונן. איחלתי לו בהצלחה במצוד אחר האנורקסית הדרומית. אבל אז, בשיחה עם דקלה, יצאה האמת המשחררת. "הוא יודע שזה נמוך לדבר על מודלים של רזות? ...

הבנתי משהו חשוב: אני קיבלתי את מה שהייתי צריכה (תזכורת שאני חיה, שאני אישה). הוא? הוא הפסיד. הוא הפסיד אישה חזקה, דעתנית, שיכלה להכניס לו אור לחיים. במקום זה, הוא נשאר במדבר, עם החלומות על דוגמניות שלא יסתכלו לכיוון שלו, ועם הכלב. לבד על הבמה. 

סוף דבר: המסך יורד

כשניסה עוד לגמגם בסוף השיחה שהוא "ישמח אם יישאר קשר" ושאבוא לראות אותו בהצגה במתנ"ס צחקתי בלב. ידיד לעט מהנגב? לא תודה. קהל להצגת היחיד שלך? פחות.

זהו. לא שמעתי ממנו יותר.

הוא נשאר בתיאטרון החובבים של חייו מחכה לגודו (או לטוויגי). ואני? אני נשארתי בתל אביב, עם יוניקלו מרומא, עם הזיכרון של לילה טוב, ועם ההבנה שאני השחקנית הראשית בסרט של עצמי. ואין לי שום כוונה לעשות אודישנים לתפקיד משני אצל אף אחד.

נקסט.

יוסי מהנגב: השחקן ומודל הטוויגי