פרק 11: ד"ר דני והשפה השלוחה (או: לל"ט ווואלה)
- יעל מטינדרלנד
- 16 בדצמ׳ 2025
- זמן קריאה 4 דקות
עודכן: 29 בדצמ׳ 2025
יום אחד אמרתי לעצמי: יעל, הגיע הזמן לעלות ליגה. לא עוד טינדר, שוק הבשר של ההמונים. נרשמתי ל**"אלפא"**. האתר לאקדמאים. הקרם דה לה קרם. הסיירת מטכ"ל של הדייטים. המקום שבו גברים יודעים להשתמש בסימני פיסוק ולא שולחים תמונות של המשקפיים שלהם לפני "בוקר טוב".
ואז הגיע דני.
על הנייר? חלום רטוב של כל פרק ב'. רופא משפחה (בדימוס, אבל דוקטור זה דוקטור לנצח). אלמן טרי יחסית. גר בצפון תל אביב, מרחק יריקה ממני. בשיחת הטלפון הוא היה מצחיק, נעים, אינטליגנט. שיחה קולחת. הלב שלי, שכבר היה מצולק ומחוספס כמו כפות רגליים של יחפן, העז לפרפר.
המערכה הראשונה: צבע לשיער ודקלה הקמב"צית
הדייט נקבע להערב. אני בלחץ. השיער שלי נראה כמו פרויקט גמר כושל בכימיה. דקלה, קצינת המבצעים שלי, נכנסה לכוננות ספיגה. מיד התקשרתי ושאלתי אותה: מה איתנו? נפגשות? אני צריכה לעשות קצת צבע לבד כי לא נעים לי ככה לצאת לדייט והיום אין מספרות. דקלה הרגיעה: יעלי, בלי לחץ...
בלי לחץ? הצחקתם אותי. שלפתי מהארון שאריות של "קולסטון" עם חמצן 9% (כן, 9%, כי אני אוהבת לחיות על הקצה ולשרוף את הקרקפת), שמתי שקיות ניילון על האוזניים כדי שהמשקפיים לא יתלכלכו, ונראיתי כמו חייזר שמנסה להשתלב בחברה האנושית.
במקביל, הפעלתי את השב"כ הפרטי שלי. התוצאה: דני ג. רופא. הכל כשר למהדרין. אפילו מצאתי תמונה שלו מרצה איפשהו. הוא אמיתי. הוא רופא. הללויה.
המערכה השנייה: כיכר מילאנו, אינטימיות והליכה בשדרה
הוא רצה להיפגש ב"עמירם", מוסד עתיק לקשישים כמונו. אני הטלתי וטו. רציתי משהו פחות "בית אבות" ויותר "סקס והעיר הגדולה". סגרנו על כיכר מילאנו. הוא הגיע. לא גבוה, רזה, מוצק, קרח, חסון. נראה מצוין לגילו. השיחה? זרמה כמו יין. הוא היה מקסים. הוא סיפר על אשתו המנוחה בעיניים נוצצות מגעגוע. זה המיס אותי. גבר שאהב ככה אישה במשך 30 שנה? יש לו לב. אחרי הדרינק, הלכנו ברגל בשדרה. הוא ליווה אותי הביתה. עלה לקפה. היה שם משהו. מתח, עניין, אינטימיות. הוא אמר לי: "את אישה סוערת, וזה יפה בעיניי". נפרדנו בחיבוק חזק. בלי נשיקה (ג'נטלמן או אימפוטנט? ימים יגידו), אבל עם תחושה של "וואו, זה סוף סוף קורה".
המערכה השלישית: לל"ט, שתיקה וקבוצות באלינט
למחרת בבוקר. שקט. אין "בוקר טוב". אין "היה לי כיף". אני מתחילה לאכול סרטים עם דקלה. "אולי הוא עסוק?" אני מתרצת לעצמי כמו אחרונת המאוהבות בתיכון. "הוא לא קיבל את הממו 'דברים שחייבים לעשות אחרי דייט ראשון'?" דקלה זועמת.
ואז, בלילה, הגיעה ההודעה הרומנטית של המאה: "לל"ט". לל"ט. ראשי תיבות של "לילה טוב". מי כותב לל"ט?! מפקד פלוגה לחיילים שלו? פקיד שומה? עניתי לו באותו מטבע יבש. ב-22:22 שלחתי לו הודעה על השעה (מספר מלאכים, יעני). התגובה שלו? "וואללה". וואללה יופי. הדוקטור לארמית עתיקה.
למחרת בבוקר הוא התקשר. שיחה של שעה וחצי! הוא סיפר לי על "קבוצות באלינט". למי שלא יודע (כמוני עד אותו רגע), אלו קבוצות תמיכה לרופאים כדי ללמוד להתמודד רגשית עם מטופלים. האירוניה התאבדה בקפיצה מהגג. האיש שצריך קבוצת תמיכה כדי לא לשנוא את המטופלים שלו, מתגלה כאטום רגשית מול האישה שהוא מנסה (לכאורה) לחזר אחריה. הוא סיפר לי שהוא "מוזעק" לנכדה כי "כל הבובות חולות". אמרתי לו: "עכשיו אתה רופא בובות. לא צריך קבוצת באלינט לשלוט בכעסים". הוא שלח אגודל. 👍 הרומנטיקה בשיאה.
המערכה הרביעית: הארנב יוצא מהשק
ואז... דממה. הדוקטור נעלם. הוא, שהעיד על עצמו שהוא "ישר כמו סרגל", פשוט התאדה. אחרי יום של שתיקה רועמת, הבנתי. הוא לא "עסוק". הוא לא "מתלבט". הוא פשוט שפן. הוא מאלה שנהנים מהליטוף לאגו, מההתרגשות הראשונית, ואז כשצריך באמת לתקשר – הם בורחים למאורה.
החלטתי שאני לא שותקת. לא הפעם. אני יעל, ואני לא נותנת לרופאים (גם אם הם באלפא) להתייחס אלי כמו אל מטופלת בקופת חולים שמחכה לתור.
שלחתי לו הודעה. לא הודעה מתבכיינת. הודעה מחנכת. "ד"ר יקר... בוא נסגור על זה שאתה 🐇 ולא מכבד אפילו את עצמך... טיפ קטן לאחד שמתחיל את הקריירה באפליקציה? בחודש הראשון יש התנפלות. בשר טרי בשוק. לא להסתנוור... הכי חשוב לשמור על ריספקט."
חיכיתי לתשובה. אולי התנצלות? אולי הסבר?
הפינאלה: "השפה השלוחה"
התשובה שלו הגיעה, והיא הייתה כל כך מנותקת מהמציאות שהייתי צריכה לקרוא אותה פעמיים כדי להאמין.
דני רופא אלפא: "לא ברור לי למה את מתפוצצת עלי ולא מבין את השפה השלוחה שאת משתמשת בה. את שקועה בעצמך ולא הקשבת למה שאמרתי לך. חבל."
סליחה?! שפה שלוחה? האיש שכותב "לל"ט" ו"וואלה" ומספר לי בשיחת הטלפון המוקדמת שלו בבוקר שהוא קילל כל מיני כל הבוקר, מעז להטיף לי על שפה? שקועה בעצמך? במשך שעה וחצי בטלפון הוא דיבר רק על עצמו, על הפרויקט שלו לצבא, על הבובות של הנכדה, על קבוצות באלינט. אני בקושי השחלתי מילה. אבל אני שקועה בעצמי? זו הייתה דוגמה קלאסית לגזלייטינג. הוא ניסה להפוך את הקערה, להוציא אותי המשוגעת, ה"מתפוצצת", ההיסטרית, רק כדי לא להתמודד עם העובדה שהוא פשוט התנהג כמו דושבאג.
עניתי לו כמו מלכה: "אוי כמה קל להטיף לאחר שהוא שקוע בעצמו ולא מקשיב... שמתי לך מראה... שפה שלוחה? נו שוין. אתה תשרוד. הדיאלוג ביננו גם ככה היה יותר מונולוג שלך... שיהיו לך חיים טובים."
סיכום רפואי
הדיאגנוזה שלי לד"ר דני: סובל מנפיחות אגו כרונית, חוסר מודעות עצמית אקוטי, ותסמונת "הבשר הטרי באפליקציה". הוא חשב שהוא מגיע לאלפא ויהפוך למלך הביצה, אבל שכח שגם לדוקטורים צריך להיות נימוס בסיסי של בן אדם.
אז מה למדנו?
תואר דוקטור לא מגן מפני קהות רגשית.
גבר שכותב "לל"ט" דינו מוות (וירטואלי).
כשגבר מאשים אותך שאת "שקועה בעצמך" אחרי שהוא חפר על עצמו שעתיים – תברחי. זה נרקיסיסט עם סטטוסקופ.
נקסט.
תגובות