פרק 10 : אלון הבודהיסט, הטרובדור, הצבים וההתגלות האלוהית

עייפתי קצת.

החלטתי שטינדר הוא שטח אש. מחקתי, חסמתי, הכרזתי על התנזרות. אמרתי לדקלה: "זהו. מעכשיו רק בתי קפה ובינה מלאכותית. הג'ונגל הזה לא בשבילי."

אבל למארק צוקרברג היו תוכניות אחרות. האלגוריתם של פייסבוק, אותו סרסור דיגיטלי בלתי נלאה, הקפיץ לי "הצעת חברות". אלון החתיך. חבר של חבר של חברה. פרצוף מעניין, שיער שיבה, עיניים כחולות בורקות, מבט נוגה. כתבתי לו: "ראיתי אותך במקרה חוצה את דרכי בגלל אלגוריתם סהרורי... אז מי אתה אלון?" הוא ענה: "אני מין סוג של בודהיסט אפשר להגיד... גיליתי את זה לא מזמן."

בודהיסט. תזכרו את המילה הזו. בהמשך נגלה שהפרשנות שלו ל"בודהיזם" כוללת בעיקר היצמדות לשריון, אכילת חסה רגשית, והיעלמות נירוואנית כשמישהו מעז להשמיע קול.

הטרובדור, הצבים וההתגלות האלוהית (דרך נחש)

אלון הוא דמות. תחשבו על שילוב בין שמוליק קראוס (בגרסת עלי אקספרס), נהג משאית פילוסוף, ומגדל צבים אובססיבי. הוא גר ביישוב בשטחים (התנחלות לייט, אבל מי סופר כשמאוהבים), רוכב על אופנוע, ועובד בשליחויות בכל הארץ. הוא הטרובדור שכותב שירים עצובים ויפים. אבל הנשמה? הנשמה היא של נביא זעם מודרני.

אבל רגע, זה לא סתם "משורר". בדיעבד התברר לי שנפלתי על תיאולוג חובב עם היסטוריה רפואית מפוקפקת. מסתבר שב-2019, האיש שיושב איתי לקפה ומדבר על בודהיזם, הוציא לאור את "ספר ה…". לא פחות. לפי משנתו של אלון, הממסד הדתי הוא חבורת רובוטים שלא הבינה כלום. הוא, השליח החילוני מחולון (לשעבר), פיצח את הקוד:

• אברהם אבינו? לא המציא את המונותאיזם.

• לוט הצדיק? היה בכלל אלכוהוליסט 

• והשוס האמיתי: קין והבל עשו ילדים עם "נשים קדמוניות" במובלעת שלא קפאה בעידן הקרח. כן, שמעתם נכון. משחקי הכס פוגש את ספר בראשית.

• 
  

מאיפה הגיעו התובנות המרעישות האלו? מהתגלות אלוהית, כמובן. 

אלון הוא מגנט לצרות. פעם תקף אותו פלסטיני עם סכין, פעם נפצע במילואים, אבל השיא היה כשהכיש אותו נחש. הוא נכנס לתרדמת של 24 שעות. כשהתעורר, הוא לא ביקש נסיוב, הוא הבין שיש כוח עליון ששומר עליו ושהוא חייב לכתוב את האמת על המפץ הגדול והתורה. הנחש הכיש, והשכל... איך לומר? קיבל תפנית בעלילה.

והכי מצחיק? בספר שלו הוא טוען שהמבול קרה כי אלוהים כעס שאנשים אוכלים בשר. זה אותו אלון שלקח אותי למסעדות בשרים, שאכל איתי סטייקים ודיבר בערגה על "קרנה אסדו". צביעות? לא אצלנו. אצלנו זו "פרשנות גמישה". אה, והוא גם טוען שהמסר העיקרי של התורה הוא שמירה על זוגיות ומונוגמיה. "לכל אחד תהיה רק אישה אחת", הוא מטיף. מעניין איך זה מסתדר עם העובדה שהוא מחליף נשים כמו גרביים, חי בנפרד, ומנהל מערכות יחסים מסובכות עם אקסיות, 4 גרושות ובנות זוג פוטנציאליות במקביל.

"עפנו על החיים" (למשך 48 שעות)

החיבור היה מיידי ומסחרר. אלון היה מדורה חמה (או לפחות גחלים לוחשות של מנגל ביום העצמאות). הוא היה זמין, הוא היה פשוט, הוא היה שם. נפגשנו לצהריים בתל אביב. הוא הגיע על האופנוע, פרוע ומסוקס ולא סתם - הוא צעיר ממני ב-9 שנים. "צעירון" בן 58 שנראה מצוין. העובדה הזו ליטפה לי את האגו בדיוק במקומות הנכונים. הרגשתי שאני טורפת את החיים, קוגרית בחסות האלגוריתם.

הכימיה? וואו. הוא נשאר לישון. זה היה לילה של תיקון. כתבתי לדקלה בהיי מטורף: "איזה תיקון... אני באופוריה." הוא כתב לי: "בעזרת האלים אנחנו נעוף ביחד על החיים." (האלים של עידן הקרח, כנראה). הרגשתי שאני בסרט. אפילו ראינו יחד את "בלייד ראנר" במיטה (הוא אוהב! סימן משמיים!). הרגשתי הכי בנוח בעולם, מרגישה נחשקת, מרגישה "האחת" (כמו האישה הקדמונית בגן העדן הקפוא). 

מחילת הארנב, צבים אפריקאים ושריון 

היו סימנים. בטח שהיו. כמו כל גבר שני בגילו, גם אלון נפל למחילת הארנב של הרשת. חייזרים, נומרולוגיה, אנטי-חיסונים, אנטי-רופאים. "אנחנו אומה בהפרעה," כתבתי לדקלה. אבל החלטתי להחליק. "איש באמונתו יחיה". בחצר שלו הוא מגדל צבים אפריקאים (Centrochelys sulcata). מפלצות שריון ענקיות. "נקבה מטילה 90 ביצים בשנה, זה שווה הון," הוא הסביר בהתלהבות של יזם. בודהיסט שסוחר בחיות בר. הגיוני סך הכל.

השיא: סוכה במדבר (או: איך לזרוק 1,180 ש"ח לפח)

היינו בשיא. החלטנו שאנחנו צריכים שקט. הוא ביקש מקום מבודד. "טיז אל נאבי". מצאתי את "סוכה במדבר" ליד מצפה רמון. מקום בלי חשמל, בלי קליטה, רק כוכבים ואנחנו. הזמנתי מקום לערב ראש השנה. שילמתי מראש (כמובן). הוא היה אמור להחזיר לי חצי. כיאה לזוג מודרני שחולק ה-כ-ל ! ההתרגשות הייתה בשיאה. תכננו רשימת ציוד: פנס, מגבות, יין, בגד ים (למדבר? הוא התעקש. אולי חשב שנמצא שם את המובלעת הקפואה של גן עדן). הוא ישן אצלי במוצ"ש. בוקר ראשון היה מושלם. הוא נסע לעבודה, ואנחנו היינו אמורים לצאת למדבר בשני בבוקר.

הנפילה: "אני רוצה את השקט שלי"

יום ראשון בערב. הוא התקשר. הוא התחיל לחפור. אולי זה היה על הסרט, אולי על התיאוריות המופרכות שלו על בריאת העולם ממוטציה. אני הייתי עייפה. באיזשהו שלב, עשיתי את הטעות הקריטית: ביקשתי ממנו להפסיק לדבר. אמרתי לו משהו בסגנון: "מאמי, אין לי כוח לפטפט בטלפון עכשיו. בוא נשאיר את זה למחר, כשנהיה פנים אל פנים במדבר."

שתיקה. ואז הקול שלו השתנה. נביא הזעם יצא החוצה. "טוב. אז לילה טוב. נדבר מחר." ניתוק.

הרגשתי את הבטן מתהפכת. שלחתי הודעה מתנצלת. ניסיתי לתקן. ב-20:59 הגיעה ההודעה האחרונה ממנו. גזר הדין של האיש ששרד הכשת נחש כדי ללמד אותנו על זוגיות: "אני בשקט שלי, ואני רוצה להשאר בשקט שלי, אז שיהיה לך לילה טוב ונדבר מחר."

הבוקר שאחרי: המפץ הגדול גרסת הווטסאפ

בוקר יום שני. יום הנסיעה למדבר. התיק ארוז. הרכב מתודלק (אחרי שהוא החליף לי גלגל! לפחות זה). הצימר משולם. שעה 8:00. שקט. שעה 9:00. דממה. התקשרתי. תפוס. התקשרתי שוב. תפוס. נכנסתי לווטסאפ. התמונה שלו נעלמה. ההודעות עם V אחד אפור. חסומה.

האיש שכתב ספר שלם על כך שהתורה דורשת "אמון בתוך המשפחה", מחק אותי מהקיום שלו בגלל שביקשתי לקצר שיחת טלפון. בלי הסבר. בלי פרידה. פשוט... פוף. הוא נכנס לשריון הצב שלו, נעל את הדלת, והשאיר אותי עם החשבון של הצימר.

דקלה, הלביאה הלוחמת, ניסתה להתערב. היא שלחה לו הודעה מהטלפון שלה. הוא קרא (היו שני V כחולים!). ולא הגיב. התקשרו מ"סוכה במדבר". הם לא מוכנים לוותר על הכסף. נשארתי עם חור בלב, חור בכיס, ומזוודה ארוזה לטיול שלא יקרה.

האפילוג המופרע: השיר בפייסבוק והצרחה שלא הייתה

חשבתם שזה נגמר? חכו. כמה ימים אחרי, כשכבר התחלתי ללקק את הפצעים, דקלה שלחה לי צילום מסך. ה"בודהיסט" שלנו, הנרקיסיסט במסווה של משורר רגיש, פרסם שיר חדש בפייסבוק. שיר שנכתב עלי. בשיר הזה, המציאות עברה עיוות של מראה עקומה בלונה פארק. הוא התפייט על כך שהוא "חיפש את השקט", והיא (אני!) "לא הפסיקה לדבר". אבל השיא היה בשורה אחת מצמררת ומגוחכת: הוא כתב שהוא "רק ביקש שאשתוק" ובסוף הוא "נאלץ לצרוח את זה".

לצרוח?! האיש שניתק לי את הטלפון בקור רוח מקפיא? האיש שבקושי הרים את הקול, אלא פשוט נעלם לתוך השריון שלו? פתאום בשיריו הוא הגיבור המיוסר שנאלץ "לצרוח" כדי לקבל רגע של מנוחה מהאישה החופרת. הוא הפך את היוצרות ב-180 מעלות! אני, שביקשתי לשתוק! אני, שהתחננתי שנדבר פנים אל פנים ולא נחפור בטלפון! הוא הפך אותי למפלצת הרעש, והוא הקורבן.

זה היה רגע של הארה. הבנתי שאלון הוא לא בודהיסט, לא מדען ולא נביא. הוא נרקיסיסט קלאסי. אדם קטן ופחדן שחי בתוך סרט שהוא כותב ומביים לעצמו, שבו הוא תמיד הקורבן או הגיבור, והעובדות? הן רק המלצה. הוא היה זקוק לדרמה כדי להזין את היצירה הבינונית שלו, ואם המציאות לא סיפקה דרמה - הוא פשוט המציא אותה. כולל הצרחות שלא היו.

הצבים האפריקאים? הם כנראה היחידים שיכולים לסבול את ה"שתיקות" האלימות שלו, את התיאוריות שלו על נשים קדמוניות, ואת השקרים הפיוטיים שלו.

נקסט.

אלון הבודהיסט, הטרובדור, הצבים וההתגלות האלוהית